|
|
| DJMIKE |
| quote: | Originally posted by Dj Alex (ISR)
מ2 בחורות להגיע ל6 זה לא ממש נחשב..
בהתחשב בעובדה שלחצי מהן יש חבר שהן באו איתו
עם ייחצון נורמלי יגיעו גם בחורות נורמליות
כל מה שחסר זה ייחצון ייחצון ועוד פעם ייחצון..
זה שתתן פה ושם לינקים לא יביא בחורות. |
גם זה שתזרוק דברים לאוויר בלי לדעת על מה אתה מדבר לא יעזור כ"כ... |
|
|
| Glenn-Holmes |
סיפור שהיה כך היה
היה היתה פעם בארץ רחוקה משפחה קטנה שחיה לה בצנעה
ההורים חינכו את הילדים שלהם לערכים נכונים וגידלו אותם לפי דרכם והשקפתם.
בכל מקום אליו הגיעה המשפחה הקטנה אנשים התפעלו מהנימוס והחינוך הטוב שהושרש בילדים אלו על אף שהיו הם רק בני 10.
יום אחד החליט האב לקחת את המשפחה כולה אל העיר הגדולה כדי שיכירו גם את סגנון החיים היותר מודרני. בשעות בוקר מוקדמות הם יצאו מביתם והחלו במסע אל העיר הגדולה, מסע שהסתיים לו סוף סוף בשעות הצהריים המוקדמות, פחות או יותר כשהשמש נעמדת בדיוק מעל הראש ומכה בעוצמתה באנשים המסכנים שרק מחפשים צל.
לילדים האינטנסיביות הזו של העיר הגדולה היתה נראית משהו כלל לא מובן. הם לא הבינו מאיפה הגיעו כל כך הרבה אנשים, מדוע הם מגיעים לאותו המקום והדבר שנראה להם הכי מוזר זה לראות את כולם מדברים מבלי שמישהו בכלל יכול להבין מילה, אנשי העיר היו נראים להם מאוד שונים ממה שהם הכירו ולא היה להם פשוט לעכל את הנוכחות בעיר.
בנוסף לכך השעה שהיתה כבר שעת צהריים נתנה את אותותיה בבטניהם הקטנות והם פנו לאביהם ואמרו שהם רעבים.
התכנון של האב היה לשבת כולם יחד במסעדה אך רק מספר שעות מאוחר יותר ולכן הוא החליט בנתיים שאין כל רע בלתת להם פינוק קטן על הדרך לפני הארוחה.
הם עצרו בחנות ממתקים והאב קנה להם שוקולד שוויצרי מעולה מהסוג שנמס בתוך הפה ברכות ומותיר את טעמו הרבה אחרי שהוא הסתיים.
הילדים אכלו את השוקולד בהנאה וחשו אכזבה כאשר גילו שהם סיימו לאכול את כל השוקולד ולא נשאר דבר, אך עבור ראבונם הקל היה השוקולד הפתרון הפשוט שהצליח להסית את תשומת ליבם מהרעב ועזר להם להתרכז בסיור עצמו עם משפחתם בעיר
מאוחר יותר כמו שהפתיח האב ישבה המשפחה במסעדה הגונה וסעדה את נפשה עד שובע.
לקראת הערב חזרה המשפחה אל ביתה הצנוע.
בימים שאחרי הסיור בעיר נזכרו שתי האחים בטעמו המתקתק של השוקולד שהם אכלו באותו יום בעיר. אותם רגעים שבהם השוקולד נמס לא לאיטו בתוך פיהם תוך שהם מתענגים על כל ביס וביס ומנסים להאריך את חווית האכילה כמה שיותר היו עבורם רגעים בלתי נשכחים וכל שהם חיכו לו היה הגעה מחודשת אל העיר והזדמנות לאכול שוב את השוקולד המפתה.
בחודשים שלאחר מכן הזדמן להם להגיע כמעט כל חודש את העיר הגדולה ולא היתה פעם אחת שהם הרשו לעצמם לוותר על אותו שוקולד טעים ובכל פעם היה נדמה להם שהשוקולד רק נעשה טעים יותר ויותר ממשהם הצליחו לשמר בזכרונם.
יום אחד באמצע החורף חלה אביהם במחלה ושכב במיטתו בלי יכולת לזוז. המשפחה קראה לרופא שיבוא לראות מה יש לו והטיפול באביהם הפך להיות קשה. במשך ימים ושבועות אביהם לא הצליח להחלים והרופא שהגיע טען כי אין הרבה מה לעשות. הילדים שכעת דאגו לאביהם חשו בתוך ליבם גם צער על החוויה המתוקה שהם נאלצו לוותר עליה בעקבות המצב.
הרפואה של אותם ימים היתה מושטתת בעיקר על ניסיון חיים או משהו שהיום אנו קוראים לו "תרופות סבתא" ולמזלם של בני המשפחה נקראה לדרכם יום אחד אישה זקנה שכל שהיא רצתה היה לנוח מעט מהדרך שהיא עשתה צפונה.
המשפחה האדיבה אירחה אותה ללילה ובאותו לילה רקחה האישה לאביהם שיקוי שאט אט שיפר את מצבו. כעבור מספר ימים המשיכה האישה לדרכה צפונה לא לפני שמצבו של האב השתפר פלאים על אף שעדיין היה חלש מהשבועות הרבים ששכב כמעט ללא תזוזה במיטתו.
לאחר שהחלים כמעט באופן מלא היה עליו לחזור לעבוד בכדי לכלכל את משפחתו והגעה לעיר לא היתה על סדר יומו בימים ההם.
הילדים נותרו עם געגועים אל אותם ימים בעיר הגדולה וייחלו ליום שבו יזכו לטעום שוב מטעמו של השוקולד.
מספר חודשים נוספים עברו ובעיירה שהייתה מרחק הליכה מביתם החלו לארח מדי חודש שוק נודד שהיה מסתובב ברחבי הארץ בין עיירות שונות ומביא מעט מן העיר אל המקומות המרוחקים יותר.
בין שאר הדוכנים שהכיל השוק היה גם דוכן של שוקולדים שהכיל מגוון בלתי נתפס של שוקולדים מכל הסוגים וגם בין כל השאר את השוקולד שעל טעמו התענגו הילדים כל כך בביקורם בעיר
השמועה הגיעה גם אל המשפחה והילדים לא ידעו את נפשם מרוב אושר.
כאשר נודע להם יום אחד שהשוק המקומי בדרכו להגיע הם החליטו שהם יגיעו אל העיירה סמוכה ביום שבו יהיה שם השוק הנודד.
את אותו היום החלו הילדים מוקדם בבוקר וההתרגשות שאחזה בהם היתה גדולה.
בשעת בוקר עדיין הם כבר הגיעו לעיירה הסמוכה.
בדרכם אל מקום מושבו של השוק שהגיע באותו הבוקר לעיירה הם פגשו אנשים וביקשו לשמוע מהם תיאור של השוק ושל הדוכן המבוקש שלהם בפרט.
תושב מקומי תיאר להם את זה כך: "השוק ססגוני ויפה אבל קטן בהרבה בהשוואה לעיר, גם כמות האנשים המבקרים בכל רגע היא לא אותו דבר מאחר ומדובר אצלנו בעיירה קטנה והשוק ממילא נמצא כאן במשך כל שעות היממה אז יוצא שכל משפחה מבקרת אותו בשעה אחרת במהלך היום"
"ומה לגבי דוכן השוקולד?" שאלו הילדים?
"הדוכן קטן למראית עין אך הוא מכיל מגוון גדול"
"והמוכר? הוא מגיע גם מהעיר נכון?" הקשו הילדים
"למיטב ידיעתי הוא איש פשוט שבא מעיירה מרוחקת אחרת ממש כמוני וכמוכם" ענה.
הילדים שמעו את מוצא פיו של האדם המקומי ואכזבה קלה נחתה עליהם. באותו היום זה היה מספיק עבורם כדי לחזור לביתם ללא חשק לחוות שוב את משחודשים רבים הם לא חוו.
בחודשים הבאים ויתרו הילדים על השוק הנודד ויום אחד בא אליהם אביהם ושאל אותם מדוע אינם הולכים אל העיירה הסמוכה אם הם כל כך אוהבים את השוקולד שהם טעמו בעיר ויותר מזה אחרי שהם ציפו כל כך להזדמנות לטעום ממנו שוב.
הילדים ענו לו כמעט פה אחד: "אבא, בשוק הנודד אין את ההתרגשות שיש בעיר מכמות האנשים הגדולה המבקרת, זו גם לא אותה חנות יפה ומעוצבת אלא דוכן קטן ובנוסף המוכר בכלל לא עירוני, אלא איש פשוט כמונו, כמה הוא כבר יכול להבין בשוקולד?"
אביהם שמע את דבריהם וענה להם:
"ראו ילדי, כמות האנשים הגדולה בעיר אינה מעידה על דבר חות מעל העובדה שגרים שם אנשים רבים יותר מאשר בעיירה, אתם לא חייבים להסתובב שם ממילא, הרי כל מטרתכם היא להגיע, לאכול מהשוקולד שכל כך אהבתם ולחזור הביתה - המרחק שלנו מן העיירה מאפשר לעשות זאת. לגבי המוכר - אינכם מכירים אותו והעובדה שהוא אינו עירוני אינה משמעותית בעיקר מכיוון שגם בעיר כשהיינו וגם בשוק הנודד השוקולד מיוצר באותו מקום - לא ע"י העירוני ולא ע"י הכפרי, אינכם יכולים לדעת אולי המוכר בשוק הנודד הוא אפילו נחמד יותר מזה בעיר. ולבסוף מה משנה כיצד נראית החנות? הלא משבתוכה הוא משליבכם חפץ בו לא?"
הילדים שמעו את משאמר אביהם וחשו שטענותיו נכונות.
בחודש שלאחר מכן הם החליטון לצאת שוב את העיירכ הסמוכה.
בהגיעם אל מקום המושב של השוק הנודד הם הופתעו לראות שהמקום לא מלא אך יש נוכחות מכובדת של אנשים מקומיים.
אנשים דיברו אחד עם השני ואפילו היה ניתן להבין אותם. דוכן השוקולד היה קטן אמנם אך צבעוני ומקושט והמוכר בדוכן היה אדיב.
"איזה שוקולד תרצו ילדים נחמדים?" שאל המוכר
"את זה ששם" ענו ביחד והצביעו על השוקולד המבוקש
המוכר ארז להם את השוקולד והילדים לא ידעו את נפשם מרוב אושר.
האכזבה מהשוק הנודד שהם דמיינו במשך חודשים לפני כן חלפה לה לחלוטין ובחודשים הבאים הם מצאו את עצמם מגיעים בכל פעם שהשוק הנודד הגיע לעיירה.
עכשיו...
משאהב תסיפור ושמח שהילדים לא הלכו אחרי דיעות קדומות כאלו ואחרות בזמן שהוא קרא את הסיפור חייב לעצמו כמה תשובות על השאלה למה הוא לא מוכן להגיע למסיבות וממשיך לקשקש על דברים שהוא חושב שיש שם אבל המקום היחיד שהם נמצאים בו זה הראש שלו.
לילה טוב
נ.ב.
אלקס אני יודע שאתה הולך לאהוב את זה |
|
|
| YoraY |
אילן מה זו החפירה הזאת
שחר אני שמח שאת בדעה שלי אבל דאאאאאאמט מזמן לא ראיתי כזאת תגובה שחצנית, אבל זה אתה - התרגלנו כולנו אני מניח
ואלכס בקשר לנות והגילאים שלהן - תאמין לי בתור חייל יש משפט אחד בשבילך
מי שממיין לא מזיין
ואנשים באמת מייק צודק - הדבר האחרון שצריך להסתכל עליו במסיבות כאלה זה גילאים
תבינו הם גם רק בהתחלה שלהם קצת קשה לצפות מהם למסיבה עם 300 איש פול בנות כוסיות..
לדעתי הנוסחה הסופית של הפרוייקט הזה יהיה כניסה לגילאי 18
ובקומבינה להכניס את את האוהבי טראנס שיש להם 16-17 כזה
בואו ניתן להם לעשות תעבודה שלהם - אני מאמין ששולץ יודע מה לעשות, יש לו כוונות טובות והוא יפתיע כרגיל |
|
|
| Glenn-Holmes |
| quote: | Originally posted by YoraY
מי שממיין לא מזיין
|
ולי יש משפט יותר טוב
מי שמזיין קטינות הוא פדופיל
דייי הייתי חייב |
|
|
| THE_BLUE_DRAGON |
סעמק מה עשיתם לטופיק, מסכן :eek:
!היה פצצות ושיהיו עוד המון אירועים כאלו, סוף
:toocool: |
|
|
CLICK TO RETURN TO TOP OF PAGE
tranceaddict Forums Archive > Local Scene Info / Discussion > Europe > Europe - Israel
|
